אתר זה מהווה חלק מהחזון האישי שלי וחלק ממי שאני בעולם הרחב ויוצא הדופן שלנו. כמו-כן, הוא מהווה עבורי אפשרות לחלוק ולתקשר חלק מהרעיונות שלי לגבי עצמי, העולם הטיפולי והחיים בכלל. בתקווה שהאתר יפתח עבורי דרך ללמידה דרך כל הנוסעים בתחנה, ויצמיח הפריה הדדית.

This site is a small part of my personal vision and of who i am in this frantic world. It is also a way for me to communicate some of my ideas and thoughts to and through you people. Hopefully that will be an ongoing two-way street and another way for me to learn more about my-self through everyone that surrounds me. 

21.03.12

* טקסט החודש


 On love thy Patient - A Personal perspective/
כמה מילים על אהבה ומטופלים-פרספקטיבה אישית 



 

 

אתמול בלילה נסעתי אל בית הוריי, על-מנת להפרד פרידה קטנטונת מאחותי שנוסעת לגיחה קצרה בארץ-ניכר. המשפחה שלי עברה לא מעט מהמורות בשנים האחרונות, כשלא מעט מהן קשורות אלי, אבל על אלו ארחיב בהזדמנות אחרת.

לאחר זמן קצר, וכמה ליטופים לחתול שלי, מצאתי את עצמי יושב עם הוריי ואחותי בחדרם, ובוכה.

הדמעות "עלו" כשהצצתי בתמונה של סבתי מצד-אבי.

בתמונה סבתא שלי ישובה בביתה התל-אביבי סביב שולחן פינת האוכל, יחד עם אחיותיה. היא מחייכת, חיוך רחב ונעים. היא עבת בשר. תמיד הייתה שמנה. היום כבר לא.

 

אתם מבינים, בשנים האחרונות, כמו לא מעט אנשים קשישים, היא לקתה בדמנציה. ראיתי אנשים במצב חריף יותר ממנה בעבר. גם היום כשאני מתמחה במרכז לאלצהיימר, אני נתקל מדי פעם בקשישים שלא יודעים מי מימינם ומי לשמאלם. אבל אף-אחד מהם הוא לא סבתא שלי.

בפעם האחרונה שראיתי אותה, מרבית הזמן היא בהתה באוויר, ומדי פעם היו לה גיחות של חביבות ואמירות כגון: "להכין לך משהו?" המפורסם שלה.

 

אני מתגעגע לחום שלה, לתום שהיה בה, לחיוך שכבר כמעט לא עולה על שפתותיה, ואולי מעבר לכל, לפשטות שבה. כמובן שהיו בה עוד אלמנטים כמו שיש בכל בן-אדם אחר, שאולי אני בוחר שלא לזכור. היא גם עבדה במפעל לפרוות. בתור ילד אני זוכר ששנים, על מחזיק המפתחות שלה היה תלוי זנב מהודר של איזו חיה. גם אימא מושלמת היא לא הייתה.

קשה לי לראות אותה. היא כמעט בן-אדם אחר. אני יודע שאני צריך להפרד מהישן, ולקבל את החדש. 

 

אבי תמיד סיפר שהאהבה שלה הייתה כזו שלא תלויה בדבר. היא הייתה אומרת לו משפטים כגון: "גם אם תביא כושית, אינדונזית, עם זנב לא יפריע לי, כל עוד תאהב אותה!". זה עוד היה בתקופה שבארץ השיח בין פרנקים ואשכנזים בלט, ואל מרבית הבתים לא היה מקובל להכניס בני זוג שלא מהעדה אליה אתה משתייך. 

 

הדיון המשפחתי בחדרם של הורי נסוב סביב סבתא שלי, והכניסה שלה לבית חולים גריאטרי. הוא העלה בי אמוציות רבות ונגע בהווי שלי בתור מטפל צעיר בתחילת דרכו, הווי שאני לא מפריד ממהותי האישית והפרטית, כי הגבול ביניהם, כמו גבולות רבים אחרים, הוא לא קו ישר בין שתי נקודות. 

 

בהמשך הדיון שלנו, נזכרתי שבזמן אחת המלחמות "שבאו עלינו לטובה" בארץ, סבתא שלי הגיעה אלינו למרכז, על מנת להתרחק מטווח הרקטות שנפלו על אזור הצפון. אני הסכמתי לישון בשק-שינה במרפסת, ועל הספות בסלון לסירוגין, בשביל שלסבתא שלי יהיה איפה לישון. השתדלתי לראות בזה הרפתקה, ואפילו נהנתי, גם מהחוויה, וגם מהנוכחות של סבתי.

 

באותה הנימה, כשדיברנו על האפשרות שסבתא שלי תעבור לגור בדירה עם אחותי, נזכרתי בהקרבה האדירה שהמשפחה והסביבה שלי הקריבו עבורי בתקופה בה הייתי חולה. ימים כלילות, היו ישנים על כיסאות בבתי-חולים, ואימא שלי הייתה קמה בוקר אחר בוקר לעבודה, ומגייסת כוחות ענק, כשעמוק בליבה, היא חרדה לחיי הילד שלה, יום אחר יום.

 

כשדיברתי על סבתא שלי בשיחה ביננו, ואמרתי שהייתי מוכן שוב לישון בשק-שינה על הרצפה, כמו אז, אימא שלי הסתכלה עלי במבט חצי משתומם וחצי מודאג ושאלה אותי משהו כמו: " נמרוד, למה אתה עושה את זה? "

 אחת הסיבות שאני מטפל היום היא האינטראקציה שלי עם אימי...היא לימדה אותי להסביר את עצמי באופן הבהיר ביותר שאפשר, לשאול שאלות ולחקור... ומעבר לכך, מאז החוויה הקשה של המחלה שעברנו, היא מתעניינת ודואגת לשלומי אולי יתר על המידה (אני מניח שככה זה תמיד נראה מהצד של הילד), כמו כל אימא נורמלית ודאגנית.

 

הסתכלתי עליה, קצת משתומם וקצת מופתע לאור השאלה, ואז הבנתי, ואמרתי לה: " מה זאת אומרת? אני פשוט אוהב אותה."

 

בעקבות השיחה הזו, ועוד חילופי מילים, הבנתי עוד כמה דברים.

 

"מה זאת אומרת? אני גם אוהב את המטופלים שלי? ואת הדיירים שאני עובד איתם!" אמרתי בהמשך.

אימא שלי השתאתה, ואמרה שזה נראה לה תמוה. היא טענה שאני לוקח את העבודה והמטופלים באופן רגשי ואישי מדי.

 

האהבה הזו, היא נדירה. בין היתר, היא מה שעושה אותי למי שאני. היא זו שעוזרת לי להצמיח את המטופלים שלי (ואותי), ומחברת אותי אליהם, יותר מכל דבר אחר.

 

בעידן כל-כך מורכב ומנוכר, המין האנושי נמצא בצומת דרכים. הטכנולוגיה תופסת מקום מרכזי, והמין האנושי משתנה. יש האומרים כי זו שעתו האחרונה וההתפתחות האבולוציונית שלנו הסתיימה. אחרינו לא המבול, אלא הרובוטים.

 

אבל אני רוצה לבחור ולהאמין.

להאמין באהבה.

 

 

About Me/ אודותיי


אני (נמרוד דרורי), דוקטורנט  ומתמחה לפסיכותרפיה וייעוץ אקזיסטנציאליסטי באוניברסיטת
 Middlesex ; NSPC (New School of Psychotherapy & Counselling)  שבלונדון.

כרגע אני עושה הפסקה בלימודיי ומגיש תזה לטובת פיתוח הקריירה
 שלי בשטח והרחבת תחומי עניין נוספים שלי.

סיימתי התמחות בסמינר הקיבוצים, בשירות הייעוץ לסטודנטים ובבית החולים תל-השומר


* בימים אלו אני עובד כמדריך שיקומי בבית אקשטיין, ועורך את אתר האינטרנט של המסגרת בה אני עובד.
* מתרגם באתר TED:


*הפרופיל שלי בלינקד-אין:



Nimrod Drori-

Existential psychotherapist & consultant in training in Middlesex University ; NSPC (New School of Psychotherapy & Counselling).

As for now: doing an internship at the Kibbutzim College counselling service & Tel-Hashomer Hospital.


* Current job - rehabilitation instructor & website editor in Beit Ekstein.

* I am also a TED translator:


http://www.ted.com/profiles/translations/id/454517


My profile on "Linked-In":


http://il.linkedin.com/pub/nimrod-drori/3b/140/a02





...פסיכותרפיה ואקזיסטנציאליזם הן דרך חיים עבורי

לכן אני מתרגש לספר כי בימים אלו, (במהלך כתיבת תזה) ולאור סיום ההתמחות שלי (MA), 
, פתחתי קליניקה לטיפול בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית (וייעוץ)  בתל-אביב.  





 
Jמוזמנים ליצור קשר ולברר פרטים נוספים :

http://www.btipulnimrod.com/

טלפון: 0547-477257

מייל: nimdro@gmail.com

*מחירים מוזלים לסטודנטים




כמה מאמרים שכתבתי ופורסמו באתר בית-אקשטיין:

:Spcial Olimpics

http://www.b-e.org.il/page_7869 


העתיד כבר כאן- השלכות על אוכלוסיות מיוחדות:

http://www.b-e.org.il/page_7487?bsp=13470


על אהבה ומטופלים:

http://www.b-e.org.il/page_22417 







 



 פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית / Existential Psychotherapy


על קצה ה - מה היא פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית?


בראש ובראשונה פסיכותרפיה היא טכניקת טיפול וורבאלית; אשר נועדה לסייע ולאזן את רווחתו הנפשית של האדם על היבטיה השונים. פסיכותרפיה היא אותה הטכניקה למשל, שבה משתמשים הפסיכולוגיים הקליניים. ההבדל העיקרי בסוג הפסיכותרפיה הוא האוריינטציה: בעוד הפסיכולוגים הקליניים נשענים על מקורות פסיכואנליטיים במהותם (שעל חלקם נשען גם המטפל האקזיסטנציאליסטי), המטפל האקזיסטנציאליסטי נשען בעיקר על מקורות פילוסופיים. ישנם סוגים נוספים ומגוונים של פסיכותרפיה, כגון פסיכותרפיה הוליסטית, גופנית ועוד.

 בין ההוגים הבולטים בזרם האקזיסטנציאליסטי נמנים; פרידריך ניטשה, ויקטור פרנקל, אירווין יאלום, זאן-פול סארטר, מרטין היידגר ועוד רבים וטובים.
לגישה האקזיסטנציאליסטית יש משנה הומנית אשר דוגלת ברעיון של מפגש אנושי (ההוגה מרטין בובר מרחיב על-כך ביתר פירוט), בין שני אנשים אשר עוברים יחדיו מסע בנבכי הקיום, עם התחשבות בעולם הסובב אותנו ועם התייחסות לארבעה אספקטים ראליים ומהותיים אשר איתם מתמודדים כל בני-האדם; מוות, חופש, בדידות וחוסר משמעות.
המטפל והמטופל הם שותפים לדרך, כאשר המטפל עוזר למטופל ומכווין אותו אל יעדו, יהא זה אשר יבחר בו.




 


 

This free website was made using Yola.

No HTML skills required. Build your website in minutes.

Go to www.yola.com and sign up today!

Make a free website with Yola